ממתק ישראלי: הסופר סינגל של מולי לוי – פולגז

"חשבתי שאני ממציא משהו חדש. אופנוע שעוד לא היה. רק אחרי שגמרתי הסתבר לי שיש קטגוריה עולמית של מרוצים בנישה הזו…"

אם אתם לא מאמינים שמכונאות רכב היא רכיב אורגני שטבוע בגנים ונודד בתורשה, אתם לא מכירים את משפחת לוי מכפר סבא. כלומר – את ארבעת האחים לוי. אם היית מצליח לסדר את כולם שיעמדו בשורה אחת, ברגע וחצי היית הופך לחסיד נאמן מאוד של תורת התורשה, אבל היות והם חבורה אנרג'ייזרית משהו ואי אפשר להגיע למצב כזה בו כולם קופצים ומתייצבים בשקט בטור, אז מה שנשאר לך זו הברירה להסתובב ולהשוות, ומיד מתגלית לך תמונה כמו זו ששלגיה בטח ראתה כשהתעוררה במאורת הגמדים; כמה אנשים די זהים באופן גורף עם מספר הבדלים זניחים. תכל'ס, אחרי הכל ובסך הכל, תענוג לראות איך הם ממחזרים אחד את השני, אם בהתלהבות, אם באותו מנעד קולי, אם בחיתוך הדיבור.

כל הארבעה התחילו את הקריירה בחצר של ההורים בכפר סבא ולמדו לתקן מכוניות ואופנועים לעצמם, לחברים ולמכרים מתחת לעץ השסק, עד שאחד מהם, אני לא בדיוק סגור על מי מתי ולמה אבל זה היה איפשהו בתחילת שנות ה-90, אחד מהם איתר איזו מסגריה בהוד השרון והחליט שהמקום מתאים למוסך. תכף אירעה טרנספורמציה. כל הארבעה נדדו לשם והקימו 4 מוסכים: אחד למכוניות, אחד לאופנועי ים ושניים לאופנועים. למה לא אחד גדול ייצוגי וכולל להכל? לא ברור לי ולא מובן לי וגם הם לא בדיוק יצליחו להסביר את זה, אבל היום באותו מגרש מסתופפים 4 מוסכים, והחצר עמוסה, גדושה ומתפקעת לעייפה ממכוניות, אופנועים, קטנועים וסירות, וכדי מהומה וקצף.

0003-350x232'אופנועי השרון' זה הרבע של מולי באותו קומפלקס. הוא נער בן 53 שלא עברו לו (וכנראה גם לא יעברו לו…) האש והחום של בישולי רכיבי חלומות שתומכים באגפים שונים של עולם האופנוענות שלנו, וביניהם נישת המרוצים. מולי התחרה בג'ימקאנות ובתחרויות דראג במנחת ערד, ואת הבן שלו, בר, פגשתי בין רמפות המוטוקרוס בשנים שאסור היה לדבר על זה בקול. והנה מתהפך הזמן, מופיעה שנת 2013, מתחילה אליפות ישראל במרוצי כביש, ואת מי אני פוגש במסלול על אופנועים כאלה ואחרים מייצור ושכלול עצמי? יפה ניחשתם.

הוא ניסה לסבסב סוזוקי SV650 ולהתאימו למרוצים, וגם CB500, אבל תוואי המסלול הקצר ששורטט במגרש החנייה בפ"ת  גילה לו עד מהרה אמת כואבת: אופנועי כביש לא בדיוק מתאימים לכאן, אם בשל הפיכת הכיוון התכופה שגדולה קצת על המסה של הכלים הכבדים האלה ואם בשל המומנט הנבנה באיטיות. לאחר כמה ניסיונות הבין שהוא יושב על הדבר הלא נכון. לא לא. כאן נדרשה נוסחה אחרת שתורכב מהרכיבים הבאים: משקל נוצה, מומנט פיצוץ וזווית היגוי חדה מאוד. מעין סופרמוטו משופר. אוקי, אם כן האופנועים שהוא ישב עליהם לא היו בכיוון, אבל גם כל אופנועי הכביש שהכיר לא ממש התאימו, אז מה עושים אפוא? לאן ממשיכים מכאן?

זמן מה הוא התלבט בזה והתשובה שעלתה לו בראש הייתה: מוטוקרוס!

מה?!

אם זה נשמע לכם מפגר ולא ברור – אתם בחברה טובה, אבל מולי מבין כמה דברים אחרת מאיתנו וגם יש לו יועץ סתרים ששמו חיים שילינג, וחיים זה ראוי לכמה שורות משל עצמו פרטנית וייחודית, אז הנה: הוא בן 62, חי ומתקן אופנועים מזה 40 שנה, היה לו מוסך בגרמניה ותעודת אומן על הקיר במשרד. במשך 20 שנים הוא התחרה במרוצים – 12 שנים במוטוקרוס ו-8 שנים בסופרבייק בקטגוריית ה-500 סמ"ק, וגם לקארטינג שלח ידו מעת לעת, ככה שניסיון מרוצים ויידע מכונאי לא היו חסרים לו כשהגיע לפני 8 שנים שבע ומאושר לעזור קצת למולי במוסך אופנועי השרון.

ישבו 2 החברים, מגלגלים ומגלגלים את רעיון המוטוקרוס-כביש, מחליטים שיש דברים בגו ושווה ניסיון, ואז הולך מולי למטרו כפר סבא וקונה אופנוע מוטוקרוס ימאהה YZ450F מעודפי האינוונטר האופטימי של 2009 (כשחשבו אז במטרו שאו-טו-טו מתקבל החוק המוטורי ומילאו מחסן במלאי נאה). עולה האופנוע על מזבח הליפט, שני המהנדסים נמרחים על שולחן השרטוטים, ופרויקט 'סופר-סינגל' נפלט מן הרחם.

איך

וזו הנוסחה שהתגבשה במעבדות אופנועי השרון: מהאופנוע המקורי נשארו בתמונה המנוע, הגיר השלדה והזרוע האחורית בלבד. היחידה העליונה הכוללת מושב-מיכל-זנב נלקחה מימאהה YZF125R, ותת שלדה מתכנון עצמי חיברה את הרכיבים הללו לגוף התחתון. לתפקיד הפרונט הוצעו כמה קנדידטים והפור נפל על קאוואסאקי ZX6R שנת 2003. כמובן שהקפיצים והקרטרידג'ים שונו כדי להשיג משקל נמוך יותר. גם הקליפר ומשאבות הבלם הרדיאליות נלקחו ממדפי הקאוואסאקי ובוצעה התאמה מיטבית לתפקידם המיועד. צינורות הבלמים – מפלדה שזורה.

00001-350x262הרגליות – ZX6R והמתאם שלהן לגוף כורסם בבית. הבולם האחורי נשאר זה שהגיע במקור עם גרסת המוטוקרוס, אך עבר קיצור אלים ושיסתום ייעודי. המנוע חוזק ויחס הדחיסה עלה, הקרבורטור עבר ג'טינג עם קיט של דיינו-ג'ט והמפלט המקורי הועף הצידה לטובת אחיו המשוכלל – GYTR המיוחס לסדנת המרוצים המקורית של ימאהה. הקליפ-אונים שייכים ל-CBR600RR, מגני הרדיאטור של מוס, צמיגי מישלין בקוטר "17 הולבשו והונעלו על החישוקים והם במידות 16/63 לאחורי ו-12/60 לקדמי.

הכח שהושג על ידי כל השכלולים דלעיל דרש מיתון מבוקר לצורך הורדת מפלס האלימות בשכונה, ולפיכך יחסי ההעברה חולקו כך שהגג"ש הקדמי נשאר כמו במקור, 13 שיניים, אך האחורי דולדל ל-43 שיניים (49 במקור). האפקט שנוצר נתן נשימה עמוקה יותר להילוכים שהתארכו במקצת והמומנט הפך זמין ובן בית בכל טווח ובכל הילוך.

עיסוק מיוחד, הרבה סבלנות ושעות בנייה רבות שאב תכנון זווית צוואר ההיגוי. באופנועי מרוץ טהורים נהוג לנפק היגוי עם זווית של 24 מעלות, אבל דוקטור מולי חשב שלחולה המוטל על שולחן הניתוחים דרושה תרופה חזקה יותר והוא רשם לו רצפט קשוח בסגנון של 22 מעלות. נסיעת המבחן עברה בשן ועין כשמולי מתקשה להשתלט על הכידון הרוטט מזעם וכמעט עובר לשכב עם אבותיו. לאחר ניסיונות טראומטיים נוספים התקבלה פשרה של 23 מעלות ו-45 דקות.

מה נשאר? לתפור את המעיל. כאן נלקח פיירינג של אפריליה RS125 לטובת המסכה הקדמית ומשני צידי האופנוע הולבשו והותאמו לתפארה כיסויי הצד של הסוזוקי RGV250 האגדי שמעטים מסוגו טיילו כאן בארץ. בפיירינג הצד הימני נחפרה תעלה מציר פילדלפי המשחררת החוצה מכלאה את רגלית ההתנעה. הסייפא דרשה צביעה הולמת והאומן נחום אופיר לקח את המטלה על כתפיו ועמד בה בכבוד.

מידות סופיות: בסיס הגלגלים – 1385 מ"מ, משקל – 103 ק"ג, 60 כ"ס. ממש נוצה. העלות – כ-60 אלף ש"ח. מולי: "זה לא הפרויקט הראשון שלי באגף הבנייה. בזמנו עזרתי לטל שביט לבנות את אופנוע הסופרמוטו הראשון – הטרמינטור האגדי (DR650). כאן חשבתי שאני ממציא משהו חדש. אופנוע שעוד לא היה. רק אחרי שגמרתי הסתבר לי שיש קטגוריה עולמית של מרוצים בנישה הזו ושמה 'סופר-סינגל'".

כששוחררה החיה מן השבי במרוץ הראשון בפתח תקוה מצא עצמו מולי בסיום עומד על הפודיום יחד עם בנו בר. התרגשות גדולה הייתה לו שם. רצינו לראות איך הדבר הזה עובד בפועל אז זהו הממתק הישראלי הראשון שליווינו בווידאו אל המסלול. מסקנת חבר השופטים: קלאסה!

Bookmark the permalink.

Comments are closed.